"אֵלַי", כיוון הצלם, ובני הזוג ניתקו זה מפניה של זו, הביטו בעדשת המצלמה לכמה צילומים קצרים ושבו להביט זה בפניה של זו.
"עוד פעם", הורה הצלם לעברם, והם צחקו במבוכה. רוח יבשה נשבה בשיערו של פסקל עת הביט באבני הכותל ממרחק, דוממות ובוטחות ושב ונמשך לפניה היפות של כלתו.
פסקל הקפיד בלבושו, בגדי החתן נמתחו על גופו וכפות רגליו נעטפו נעלי עור טובות. חש כביום חג, ימי הקורס תמו זה מכבר והוא היה ללוחם בראשית דרכו ביחידה ללוחמה בטרור. וגם ביום נישואיו הטמין איתורית בחגורת מכנסיו, ונשק באחורי מכנסיו, היה מוכן לכל. היתה בו שמחה שלא ידע להסביר לעצמו, הביט בנערה שאהב ולא יכול היה להתיק עיניו ממנה. כמה יפה היא, חשב וחייך. מאותו יום בו ראה אותה עולה על אוטובוס בירושלים לא הפסיק להתרגש למראה פניה, תנועות הליכתה, זיו פניה. בכל יום אחר הצהריים פסע לתחנת האוטובוס, ויותר משהמתין לעבודת הערב במסעדה בעין כרם, ציפה להיות באוטובוס הנע מן העיר אל המעיין בדרך פתלתלה לצד חבריו ולצדה של עלמת החן. היה מביט בה ומשתפסה את מבטו, חייך והשפיל את עיניו. הביטה בו, נזהרת ומעזה, שיראה ושלא יראה, שידע ולא ידע.
שבועות נקפו, מבוכה עלתה בו וביישנות אחזה בה. רק חבריו העזו להתקרב אליה, לעשות עבורו את הצעד הראשון לנערה שביקש.
"סימה, אפשר לקבל את המספר שלך?" שאל יום אחד אבי, אחד חברו הטוב, בנועם סבר והליכות.
"לא", סירבה, מופתעת. תיעתר רק להוא, החליטה, זה הנבוך, החייכן, ששבה את לבה.
שבעה ימים נותרו עד ערב החג וסידורים הלכו ובאו.
" טל! מתן! אוהד! ", קרא לבניו.
"באים", ענו לו במקהלה צעירה מן החדרים.עד קצה הגבול עמ' 50
"אני אתן לך את מספר הטלפון שלי ותתקשרי אלי, אוקיי?" פניו כמעט והסגירו אהבה שאין לה גבול אבל החשש שתסרב השקיט את הרגש.
"להיפך", ענתה לו, וחיוך שובב של ניצחון על פניה, "קח את הטלפון שלי ותתקשר".
למחרת התקשר, מבוכת פנים אל פנים התחלפה בקרבה שייצר קו הטלפון. קולה צחק, קולו הואט, והוא הזמין אותה לפגישה ראשונה. בית קפה ברחוב המלך ג'ןרג' בירושלים כמו המתין רק להם והם נפגשו והתיישבו. התרגשות הפכה הקלה, צחוק לאהבה. לא היתה דומה לאף אחת אחרת, היה בה כל מה שביקש. פסקל אהב לאחוז בידיה וללכת לטייל ברחובות הבירה, נהגו לשבת בביתה או בדירתו ולהאזין לשלמה ארצי שר בגרון ניחר מאהבה. לעתים יצאו למסעדה או טיילו בשכונת מגוריה, בעין כרם. הזמן שהיו זה חברתה של זו חלף במהירות, והזמן שהיו רחוקים זה מזו הואט, ביקשו רק להיות זה עם זו.